הכרעת דין בתיק ת"פ 3291-09

החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של הסעת שב"ח ולהרשיעו בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות.

כתב האישום

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ועבירה של מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.4.07, סמוך לשעה 19:00 בכביש ירושלים תל-אביב, בסמוך לשואבה, הסיע הנאשם ברכב, מספר רישוי 77-953-06, (להלן: "הרכב" או "הג'יפ") שבעה תושבי האזור שאין בידם אישור שהייה כדין בישראל לכיוון תל-אביב. ניידת משטרה הבחינה ברכב והשוטרים בקשו מהנאשם בעזרת מערכת הכריזה לעצור בצד. אז סטה הנאשם שמאלה לכיוון ניידת המשטרה תוך שהוא מסכן אותה. נהג הניידת הצליח לבלום את הניידת ולמנוע התנגשות. בהמשך נסע הנאשם במהירות תוך שהוא עוקף כלי רכב שנסעו ברכבים מימין ומשמאל.  במחלף עין חמד פנה הנאשם בחוסר זהירות ימינה פגע בעץ זית, ונעצר.

תשובת הנאשם לאישום וגדר המחלוקת

3. בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי הוא זה שנהג ברכב והנוסעים שנתפסו בו היו שוהים בלתי חוקיים, אלא שלטענתו לא ידע כלל כי ברכב נמצאים נוסעים נוספים, שכן לדבריו, פגש בתחנת הדלק שורש את אבו פאדי (להלן: "פאדי") שהיה מוכר לו ממקום מגוריו וביקש ממנו להצטרף אליו לנסיעה לירושלים. פאדי טען בפניו כי הוא עייף וביקש ממנו לנהוג ברכב במקומו והוא נענה לבקשתו. הנאשם ציין כי נכנס לרכב  שכל חלונותיו מכל צדדיו מכוסים בוילונות ולא הבחין באף אחד שישב ברכב, שכן גם מאחורי מושב הנהג היה וילון. לגבי עבירה של נהיגה נמהרת או רשלנית, השיב הנאשם כי בדרכו משואבה לכיוון אבו גוש, כרזה לו ניידת משטרה לעצור, והוא אכן האט והתכוון לעצור בצד הדרך, אלא שפאדי החל צועק עליו בטון מאיים שלא יעז לעצור ובשלב מסוים הוא איבד את השליטה ברכב והתנגש בעץ ורק אז למעשה גילה והבין שבאוטו היו תושבי שטחים. הנאשם השיב כי אכן הייתה נסיעה מהירה ושבאופן פוטנציאלי אף סיכן את עצמו ואת הנהגים בכביש, אולם לא סיכן את הניידת ולא סטה לכיוונה.

ראיות  התביעה

4. מטעם התביעה העידו השוטר פאדי שווי (להלן: "השוטר" או "שווי") והמתנדב מאיר מנקוביצקי (להלן: "מאיר" או "המתנדב") שנכחו במקום האירוע. כמו כן, העיד החוקר שחקר את הנאשם רס"מ שמואל שנהב (להלן: "החוקר") והוגשה בהסכמה הודעת הנאשם במשטרה ת/1.

5. שווי סיפר כי הבחין בג'יפ שנראה שקוע (עמ' 13 ש' 15), נוסע בנתיב הימני בכביש ירושלים תל-אביב, לכיוון ירושלים. לדבריו, חלון הרכב היה פתוח, ומשום מה סטה הנאשם שמאלה לכיוון הניידת ובלם בלימת חירום. שווי תאר את נהיגתו של הנאשם: "הנהג עשה כמה עבירות תנועה בדרך, הוא סטה מימין לשמאל, סיכן את עצמו ואת עוברי הדרך, את הרכב (צ"ל רכבים ח.מ.ל.) האחרים שנוסעים, את הנוסעים בתוך הג'יפ" (שם ש' 19-21). שווי סיפר כי לאחר שהנאשם פגע בעץ הוא פתח את הדלת והחל לברוח מהמקום. השוטר לא זכר כמה נוסעים היו ברכב, אולם זכר שחלק מהנוסעים פונו על ידי מד"א לבית החולים ואחד מהם פונה לתחנת המשטרה להמשך חקירה.

      ב"כ הנאשם הציג בפני שווי מזכר נ/1. השוטר אישר כי הוא זה שכתב את המזכר. לדבריו   הנאשם פנה אליו בתחנת המשטרה ומסר לו שהוא נהג ברכב לבקשת אדם שאסף אותו בדרך. השוטר ציין כי רשם את המזכר כחלק מהאירוע והעבירו להמשך טיפול לראש            מחלקת חקירות.

6. מאיר המתנדב שהיה יחד עם שווי סיפר כי במחלף שורש-שואבה הבחינו בג'יפ, שכל חלונותיו כהים ובקדמת הרכב ישבו שני גברים בעלי חזות מזרחית. לדבריו, "את תכולת הרכב מאחורה אי אפשר היה לראות בכלל" (עמ' 16 ש' 26-27). העד תיאר את התנהגות הנאשם לאחר ששווי ביקש מהג'יפ לעצור בצד: "...שלב ראשוני, הוא מאץ ומנסה, אני נוהג בניידת, הוא לא נותן לי לעבור אותו תוך כדי זה שהוא מנסה לנגח אותי פיזית לבטונדה שיש שם מצד שמאל. אני מנסה לעבור אותו, הוא פשוט לא נותן לי... בהמשך הוא השתולל בכביש ועוקף מימין לשמאל.בכביש הזה יש שני נתיבים. הוא אפילו עובר, אם יש שני רכבים בשני נתיבים, אז הוא עובר ביניהם באמצע, הוא ממש משתולל, הוא נוהג במהירות מאוד מאוד גבוהה וממש משתולל...הוא פונה ימינה ומייד שוב ימינה לכיוון עין חמד עצמה. יש שם שביל, את זה אני זוכר טוב, יש שביל מצד שמאל, מכיוון שהוא היה במהירות גבוהה, הוא רצה להיכנס לשביל ולקח במהירות את הסיבוב ונכנס חזיתית בעץ..." (עמ' 16 ש' 28-עמ' 17 ש' 6). העד ציין כי לאחר שהנאשם נתקע בעץ הוא ירד מהרכב והחל בורח. מאיר ציין כי הוא נשאר במקום וגילה שבג'יפ יש אנשים "אחד על השני", שבדיעבד הסתבר שהינם שוהים בלתי חוקיים. העד ציין כי היו מספר אנשים שנפצעו והוא אף זוכר שהגיע למקום אמבולנס (עמ' 18 ש' 2).

בחקירתו הנגדית שאל ב"כ הנאשם את העד מדוע לא ציין בהודעתו המפורטת שנגבתה יום  לאחר האירוע שהנאשם ניסה לנגח את הניידת. על כך השיב העד כי המילה "לנגח" מופיעה בדו"ח שרשם מייד בסמוך לאירוע (עמ' 19 ש' 4-5).

7. החוקר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע בטופס פרטי תקציר התיק - נ/2, ברשימת המעורבים בתיק לא מופיע שמו של הנאשם, והחוקר השיב כי אינו זוכר את פרטי התיק שכן עברו חמש שנים, אולם דבר זה אינו חריג שכן מדובר בעניין טכני בלבד. כמו כן הוסיף העד כי לעיתים נחקרים בסדר שונה ולכן שמו של הנאשם לא הופיע. עוד ציין כי אם עכשיו יוציאו תדפיס מהמערכת המשטרתית, יופיעו  פרטי  כל החשודים.

לחוקר  לא הייתה תשובה מדוע לא בדקו את גרסתו של הנאשם מן הרגע הראשון, לפיה לא היה מודע לכך שברכב היו נוסעים, שכן היה וילון שהפריד בין תא הנהג לתא             הנוסעים. בסוף עדותו העלה השערה מדוע גרסת הנאשם לא נבדקה: "...יכול להיות שהדבר לא נעשה בגלל שכל הנסיבות של האירוע כפי שעלו מהדו"ח, הנסיעה הפרועה, ההתנגשות בניידת המשטרה, כשקראתי עכשיו נזכרתי, היו כל כך חזקות, שלא בדקנו את גרסתו לגבי הוילון, כי מבחינת העבירה החמורה היא סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וגם תקיפת שוטרים. זה עבירות חמורות" (עמ' 16 ש' 12-15).

גרסת הנאשם

8. הנאשם נחקר במשטרה בערב האירוע עוד טרם שוחח עם עו"ד. בהודעתו מסר כי נהג ברכב לבקשת פאדי וכי לא ידע כי ברכב נוסעים נוספים מלבד פאדי, שכן בין החלק הקדמי של הרכב לחלקו האחורי היה וילון ולכן לא ניתן היה לראות מי יושב מאחור. הנאשם אף התייחס לחשדות בדבר נהיגתו וסיפר כי לאחר שהשוטר כרז לו לעצור, פאדי צעק עליו שלא יעצור ונתן לו מכה לא חזקה ביד והוא לא ידע מה לעשות, כן מצד אחד שוטר אומר לו לעצור ומהצד השני בעל הרכב אומר לו להמשיך לנסוע. הנאשם לא הכחיש כי נסע באופן מסוכן אלא ציין כי לא מכיר את הדרך ופאדי הוא זה שאמר לו לנסוע ימינה ושמאלה, ואף ציין כי אם היה יודע שיש ברכב אנשים לא היה נוהג בו. הנאשם מסר כי בעת המרדף ידע כי ברכב ישנם פועלים שכן פאדי אמר לו כי הם ברכב. (ת/1 ש19-22)

      הנאשם אף ציין בפני החוקר כי פאדי אמר לו שלא יספר שהג'יפ שייך לו ויגיד שהוא עלה    איתו טרמפ והוסיף ששוטר שהיה עמו שמע זאת.

9. בעדותו בבית משפט חזר הנאשם על גרסתו לפיה לא ידע כי ברכב היו נוסעים נוספים מלבד פאדי וכן העיד כי הסיבה שלא שמע לקריאת המשטרה לעצור הייתה מאחר ופאדי אסר עליו והוא נבהל. הנאשם ציין כי ביקש מהשוטר שיבוא ויראה את הוילון שחצץ בינו לבין הנוסעים אלא שהשוטר וקצין שהיו עמו צחקו עליו וחשבו שאינו צודק (עמ' 20 ש' 13-15).

בחקירתו הנגדית שאל ב"כ המאשימה את הנאשם לגבי הוילון שחצץ בינו לבין הנוסעים מאחור, והוא השיב כי מדובר בוילון עבה "כמו תריס בבית" (עמ' 22 ש' 5). כשנשאל אם לא הבחין שהרכב היה שקוע, השיב בשלילה וציין כי מדובר בג'יפ. הנאשם ציין כי לא שם לב לאנשים וגם לא שמע אותם שכן היה ברכב רעש של מוזיקה (שם ש' 25).